סרטים דוקומנטריים אישיים
סרטי משפחה, סרטי חיים, וסרטים ביוגרפיים
לימור אכמון זהבי
עפרה אכמון חגגה יום הולדת 80 ורצתה לספר את סיפור חייה לבתה. מה שהתחיל כרצון להשאיר תיעוד מצולם של סיפור חיים מרתק, הפך לסרט 'אימא אמרה לי' על אישה מיוחדת במינה. לימור מספרת בהתרגשות (הראיון איתה צולם ביום ההולדת) על תהליך עשיית הסרט.
"מהרצל ועד דוקטור קוקי"
סיסי לוי כותבת על הסרט לאחיה עופר:
שלום רב.
שמי סיסי לוי וביום שבת עברתי את אחד הרגעים המרגשים בחיי.
הענקתי לאחי היקר סרט בשל היותו בן 40.
את הסרט הכינה הילה שניחנה בסבלנות רבה (לא תמיד הייתי זמינה והיא חיכתה לזמן הנכון שאתפנה בלי שתלחיץ כלל), ביכולת הקשבה לצרכים ולדרישות, בחיוך אינסופי המשדר רוגע ובעיקר במקצועיות שכל בני המשפחה והחברים שצפו בסרט נפעמו, פרגנו והתרשמו מאד.
אני ממליצה בחום לעבוד עימה! ישר כח!
לפרטים אפשר לשוחח עמי בטל' 052-3217601
"
"
"בסוף הכל זה אהבה" - אברהם לביא
יעל לביא כותבת על עשיית הסרט לאביה:
הסרט שצילמה וערכה הילה על אבי המספר את סיפורו בזמן השואה, (מה שלא זכיתי לשמוע בילדותי) אל מול המצלמה הפך לנכס משפחתי יקר ערך. מאז לכתו אנחנו נפגשים באזכרות ומקרינים את הסרט כדרך קבע. זה הפך למסורת עם תוכן וזיכרון משמעותי להיסטוריה ולסיפור המשפחתי שלנו.
הילה מצליחה לשאול שאלות נוקבות, ולהגיע אל הסיפור מזוויות שונות, ברגישות, חכמה ובמקצועיות רבה. לא יכולנו לבקש מתנה גדולה מזו, וזיכרון של היקר לי מכל, בפורמט אומנותי/דוקומנטרי אישי זה.
"
"
"חיים לרשת" - חנה דיין, פסלת ברשת
רקפת סיני כותבת על הסרט:
הילה הצליחה ליצור מסיפור חייה של אימי, סיפור השזור בשני צירים מקבילים מסמך דוקומנטרי מרשים ומרגש. סיפור ילדותה בצל המלחמה ופועלה בשדה האומנות ופיתוח טכניקת הפיסול ברשת שולבו בסרט תיעודי יקר ערך לאימי ולכלל המשפחה.
הילה בכישרון רב יודעת לשאול את השאלות הנכונות ולארוג שטיח של סיפור חיים מרתק, צבעוני ועשיר על רבדיו השונים. התוצר הינו אלבום משפחתי עם תמונה, קול, תנועה, צבע, ואיכות בלתי מתפשרת.
ביקורת על הסרט 'חיים לרשת' - חנה דיין פסלת ברשת
"
"
תיעוד בבית אבות ויצ"ו בתל אביב
הנידון : צרור תודות להילה ולדמן
הנני מנהלת התרבות של בית הורים ויצו בתל –אביב . במסגרת פרוייקט תלמידי החוג לקולנוע של בית ספרך הכרתי את הילה ולדמן. כמורה וסגן מנהלת לשעבר התרשמתי מאד מעבודתה של הילה הן ביחסיה עם התלמידים והן בתוצאות של עבודות הילדים. בבית ההורים חיים מספר ניצולי השואה שסיפור החיים שלהם אינו מתועד. רציתי לספר את סיפורם בטקס יום השואה.
בחשש פניתי אל הילה ,שכן אין לי תקציב להפקת סרט. להפתעתי הילה נענתה מיד לאתגר שהינו קשה גם מבחינה רגשית. הילה באה בהתנדבות לבית ראיינה וצילמה חמישה דיירים על רגעי הפרדה הטרגית מבני משפחתם. קבלנו יצירה ייחודית שהוקרנה בטקס לפני הדיירים ובני משפחותיהם. ההדים היו מדהימים. משפחות בקשו לקבל את הסרט. הדיירים למדו להכיר לעומק את המרואיינים. הסרט נותן כבוד לשורדים ששיקמו את חייהם ובנו את ביתם בארץ, ובגיל הזהב בחרו לגור בבית הורים ויצו.
מעבר לכל, הסרט תורם נדבך נוסף להנצחת השואה של אירועים שלא נודעו עד היום, ומן הראוי היה שייזכרו בדורות הבאים כי : "כל עוד מישהו זוכר אותנו אנחנו חיים "( מתןך צילה של הרוח).
תודה בשמי ובשם הדיירים לפועלה של הילה.
חנה גלאור, רכזת התרבות
"
"
"שושנה של אש" - 2017
מזה 10 חודשים אני עובדת עם הילה מאולפן Long Play
על סרט אישי העוסק בחיי ופועלי כ"אשת תיאטרון" בשילוב עם חיי הקיבוץ והקמת משפחה. בתחילת העבודה לא ידענו לאיזה כיוון הסרט יתגלגל התחלנו לאסוף חומר לארגן מרואיינים לשתף את בני המשפחה ולסיכום נוצר סרט ארוך שכולל חלק מפעילותי וממקומות העבודה שלי.
העבודה עם הילה התאפיינה מעבר לאמפתיה וליחס האישי יוצא הדופן ההתעניינות והפרגון, גם בחריצות בלתי נלאית שלא נתקלתי כמותה. הילה כל הזמן זמינה, עונה מתייחסת מכבדת שוקלת מתלהבת, יוצרת אמון לא "מתקפלת" בדעותיה על הכיוון שהובילה את הסרט עם כל ההקשבה. לאחר שקבלתי נוסח ראשון היו תיקונים – הילה התייחסה באופן עניני ניסתה לפתור כל שאלה לעשות כל מאמץ לתקן ובעזרת בתה העורכת – נועם הוציאו מהאולפן סרט אישי, מרגש, עד דמעות, מגוון ומצחיק. העבודה לא הייתה לי קלה, היא חשיפה ואני מודה ומעריכה שפניתי לבמאית הזו והפקדתי בידיה את סיפור חיי.
על העזרה ההקשבה האמפטיה הסבלנות והמקצועיות אני מודה להילה ואודה לה תמיד.
בברכה והערכה,
מתניה צור